ההרים הלבנים כל כך ירוקים

ימים עמוסים ואינטרנט די גרוע הביאו לכך שאת הפוסט הזה על ניו המפשיר אני כותבת כשאנחנו כבר בפניסלבניה כך שעם רצף האירועים והפעילויות מקווה שלא אשכח משהו.

התחלנו לטפס לעבר ההרים הלבנים בניו המפשיר במטרה לחוות את הטבע בכל הדרו.
שלט קטן בצד הדרך המורה על קטיף עצמאי גרם לנו לעצור ולמלא מלוא הסל Blueberries.

לאחר שהתמקמנו במלון התחלנו לתכנן את הימים שנשהה כאן.
אני רציתי לעלות להר וושינגטון,הגבוה ביותר במזרח ארצות הברית.הדבר החשוב ביותר כשעולים אליו זה להתפלל למזג אוויר טוב: ללא רוחות,ערפל וגשם. הפקידה בקבלה ציינה שיש סיכוי של 30 אחוז גשם ואנחנו כל כך שמחנו שהחלטנו לא רק לעלות ברכב אלא גם לצאת לטרק של 4 שעות בערך שמוביל מהפסגה לאחד האגמים העליונים.
הנוף בפיסגה היה מהמם, ואחרי הליכה של שעתיים הגענו לאגם.המים הקפואים  והרוח בחוץ שנושבת,לא הפריעו לאפיק להכנס למים.
אנחנו הסתפקנו בקערת מרק בטטות חמה ומהבילה בבקתה שנמצאת בקצה השביל לפני שהתחלנו לשים פעמנו חזרה לפסגה.
מי שהפתיעה אותנו במיוחד  הייתה עומרי,אם בהלוך לא הפסיקה לקטר כמה התיק כבד,הרי שבחזור דילגה בין הסלעים כמו עז הרים.מהר מאוד כבר פתחה כזה פער שביקשתי אפיק להצמד אליה ולחכות בפיסגה יחד איתה עד שנגיע.
ערבה,גיא ואני לקחנו לנו את הזמן כשלפתע ערבה אומרת לנו:אני לא זוכרת את הצמחים האלו כשירדנו לאגם, וגיא אומר: ואני לא זוכר שהיו כאן פסי רכבת.
לאחר מספר דקות אנחנו מבינים שטעינו ולקחנו פנייה לא נכונה בשביל .מסתכלים ימינה, מסתכלים שמאלה ,מסביבנו הרים טרשים,שום סימן למטיילים אחרים ושום סימן לדרך.....
מחליטים ללכת עם פסי הרכבת אותה ראינו על הפסגה.
צעד אחר צעד, בעלייה תלולה בתוספת של כמה מיילים טובים הגענו למעלה.
למזלנו אפיק ועומרי המתינו בסבלנות ולא חזרו לחפש אותנו.
למדנו מזה:לא נפרדים אחד מהשני ולא מאבדים קשר עין, הכל יכול לקרות!!!!

הר וושינגטון

מרק חם על הר קר.

העליה התלולה והרכבת שסימנה לנו שאנחנו בדרך הנכונה

את היומיים הבאים העברנו בקניון הנער הנעלם ובקניון פלום, שניהם מקסימים וירוקים.להתראות ניו המפשיר.
מקבץ תמונות להנאתכם.

הנהר הנעלם

מכינים שקשוקה בדרך ל lost river

מעל ומתחת לסלעים

קניון פלום

להתראות ההרים הלבנים,התאהבנו