סירופ מייפל, סוכריות מייפל, עוגיות מייפל , חמאת מייפל. מיץ מייפל אמרנו?

נפרדים מניו המפשיר ובדרך לורמונט.

לא סתם צובעים קירות בבתי חולים בירוק. יש משהו כל כך מרגיע בצבע הזה, שנוסך בך שלווה ומרחיב את הלב.
כזו היא ורמונט. אפילו משמעות השם באה משתי מילים צרפתיות: "ההר הירוק ~ ver mont ".
כשאני מנסה להעביר לקוראים את התחושה שבמדינה הזו דמיינו את עצמכם ביום שישי אחר הצהריים, ריח נהדר של אוכל מצוין בבית, הכל נקי וללא רבב, הספקתם לשחות בבריכה, לנוח שנת צהריים אפופת חלומות נעימים ואתם עם ערימת עיתוני השבת וכוס תה עם נענע ולואיזה מהבילה.

צרפו לפסטרוליה המתוארת  חוות ציוריות , שפע של פרות ותקבלו גלידות מעולות, וחקלאים שישמחו לארח אתכם.

יש לי גלידה הכי טובה

אנחנו בחרנו לפגוש את ורמונט דרך מבוך התירס הגדול. תשאלו מה ה big deal? הרי יש לנו תירס גם בארץ, תוך חצי שעה מקסימום אנחנו בחוץ.
התחלקנו לשתי קבוצות: עומרי, גיא ואני בראשונה ואפיק וערבה בשנייה. גיא הכריז: הראשון שיוצא מהמבוך זוכה ב 10 דולר.
אמנם אני מכירה את הגברים במשפחה שלי אך את יצר התחרות שחוויתי, בו טרם נתקלתי.
בינות לשיחי תירס שגובהם מעל שני מטרים, בעלייה, בירידה, על הגשרים ובתעלות ניסינו למצוא את הדרך החוצה בריצת אמוק מטורפת ובשאגות הטעייה.
הראשונה שהתייאשה אחרי שעתיים תמימות הייתה ערבה, ואני ש"לא רציתי שתצא ביציאות החירום לבד",  ליוויתי אותה החוצה. שעה נוספת אחר כך גם גיא הופיע ביציאת החירום, גם הוא לא מצא את היציאה מהמבוך הגדול. נותרו היפים והאמיצים,אפיק ועומרי. שעה נוספת עוברת ואנו כבר ממתינים להם ביציאה ליד פעמון ההצלחה. 4 פעמים לפחות הם עברו לידו ובכל פעם נתקלו בדלת סגורה. איך לעזאזל יוצאים מהמבוך הזה????
בשלב מסוים הפולניות שלי גברה, הפחד שיתייבשו עלה ודרשתי משניהם לצאת מיציאת החירום.
את האכזבה על פניו של אפיק אזכור עוד הרבה זמן. לא נורא ילד, הנה סיבה מספיק טובה לחזור לורמונט ולהצליח לצאת מה big maze.

מתחרים במבוך,איפה היציאה?

מזל שהחווה של רות וגלן , מגדלי מייפל , השאירה טעם מתוק ונעים ליום הזה.
רות, הייתה במטבח ואני, ישר נכנסתי לטעום מהריבות, הרטבים והמרקחות שהכינה . גלן בעלה החביב סיפר לנו על ההסטוריה המשפחתית, על החווה, על הגידול . ואוו, אחרי שטועמים מייפל אמיתי, מעצים בני 200 שנה, מבינים ומעריכים אוכל איכותי וטוב. הזוג המקסים הזה מכין סירופ מייפל, משקה מייפל, חמאת מייפל, עוגיות מייפל, סוכריות מייפל ובטח שכחתי עוד כמה מוצרים.

כל המתוק הזה הפעיל לנו את בלוטות הרעב ולכן שלח אותנו גלן לאגם הקרוב, שם במהלך כל הקייץ יושבת המשאית של ה"סמבלים", בני ה 60 בערך, זוג נחמד שדואג להאכיל את כל הקהילה בערמות ענקיות של fish & chips. מה אומר לכם? אחת הארוחות הטעימות שאכלנו.

חזרנו עייפים ומרוצים למלון. מחר יום חדש,טיול אופניים של 10 מייל (16 קילומטרים) בנוף מרהיב בעיירה ברלינגטון שלחוף  אגם שמפליין (עומרי ואני הסכמנו שזה לא אגם זה ממש ים).

מקבלים הסבר על גידול המייפל

ערבה וגלן משוחחים באנגלית שוטפת

המשאית של הזוג סמבל

לקנא,כאן יושבת המשאית.

באופניים מסביב לברלינגטון

ראינו כיסא על המים מלמעלה,מי יושב בכיסא?

זהו ורמונט, בוקר חדש הגיע, ואנו במעבורת שמחזירה אותנו  למדינת ניו יורק.על כך בפוסט הבא.