לא דובים וכן יער

שלושה ימים בעיר הספיקו לנו על מנת להבין שצריך למלא את מכסת האוויר הנקי, אני כבר רציתי לראות ירוק בעיניים, להרגיש קצת עליות וירידות תחת הרגליים, מבחינתי תיק על הגב עם סנדויצים אותם אוכלים מול נחל או מפל אליו צריך להתאמץ כדי להגיע , זה הרבה יותר מכל ארוחת גורמה.

אז אם כבר מדברים על אוכל הגיע הזמן שנדבר על אוכל אמריקאי.
מישל אובמה:יש לך עוד הרבה מה לעשות פה בנדון וכולי תקווה שגב' טראמפ או בילי החמוד ימשיכו את דרכך בניסיון לשנות את התזונה האמריקאית.

זה לא ייאמן איך לכל דבר מוסיפים פה גבינה, כל דבר ממותק עד אימה וכבר כשיש סלט יהיו בו המון חסה וכמה חתיכות עגבניה.
כן, אני יודעת, ברוב העולם זה כך. מתחילים את הבוקר עם כוס קפה ואיזה טוסט עם חמאה ליד.
מה לעשות שאנו הישראלים אמנם יודעים לדחוף קלוריות אבל לפחות יהיה גיוון בארוחה ויהיו בה ירקות מסוגים שונים.
אז איך מתגברים על הבדל התרבות הזה?

בשביל זה יש Walmart,רשת סופרים בה כל סופר בגודל של קיבוץ .שם הצטיידנו בצידנית גדולה, מחבת, גזייה, כלי אוכל בלתי מתכלים וכמובן ירקות ופירות מכל הסוגים.

אז הנה לפניכם תיאור של סצנה רגילה מארוחת הבוקר הטיפוסית במלון: האורחים הרגילים נכנסים לוקחים כלים חד פעמיים(שזה כשלעצמו קטע הזוי שלא נקלט מבחינתי עד עכשיו, ברוב המלונות שהיינו  משתמשים בכלים חד פעמים:מהסכום ועד הצלחות, הקעריות והכוסות). אל גור היקר, נראה לי שקצת נרדמת בשמירה....
בקיצור, רוב האנשים ייקחו לחם או בייגל לבן, ביצים, בייקון, פנקיק אמריקאי וישתו קפה או מיץ ממותק עד אימה.
ואנחנו? אמנם לא מתנזרים ממה שמוצע, אך שקית ההפתעות יוצאת מהצידנית אל השולחן וממנה קופצים מלפפונים,עגבניות, חסה, אבוקדו, שמן זית ולימון.
עכשיו אפשר לקרוא לזה ארוחת בוקר כהלכתה.
ואותה צידנית ליותה אותה בנאמנות בפיקניקים שערכנו בשמורת הטבע שננדואה, במהלך הנסיעה בת 101 המייל ב skyline , בנהיגה ב blue ridge וכמובן בשמורת הסמוקיס.

עצים, יערות ומים מכל הכיוונים,
טבילה בהמון נחלים
רפטינג אחד מדליק
ובעלי חיים נהדרים (למרות שלא ממש הצלחנו לראות דובים)


אתן לטבע לדבר  דרך התמונות.
זהו, ממחר יורדים לדרום.

ועוד קצת